Canonization of TaNaKh
1. The Halakhic Letter of the Dead Sea Scrolls
[כתב]נו אליכה שתבין בספר מושה [ו]בספר[י הנ]ביאים ובדוי[ד -- ]
We have written to you in order that you should understand the Book of Moses and the words of the Prophets and David
2. Josephus, Against Apion 1.37-43
Our books, those which are justly accredited, are but two and twenty, and contain the record of all time. Of these, five are the books of Moses comprising the laws and the traditional history from the birth of man down to the death of the lawgiver. This period falls only a little short of three thousand years. From the death of Moses until Artaxerxes, who succeeded Xerxes as king of Persia, the prophets subsequent to Moses wrote the history of the events of their own times in thirteen books. The remaining four books contain hymns to God and precepts for the conduct of human life.
From Artaxerxes to our own time the complete history has been written, but has not been deemed worthy of equal credit with the earlier records because of the failure of the exact succession of the prophets. We have given practical proof of our reverence for our own Scriptures. For although such long ages have now passed, no one has ventured either to add, or to remove, or to alter a syllable; and it is an instinct with every Jew, from the day of his birth, to regard them as the decrees of God to abide by them, and, if need be, cheerfully to die for them. Time and again ere now the sight has been witnessed of prisoners enduring tortures and death in every form in the theaters, rather than utter a single word against the laws and the allied documents.
3. משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים ואין תורה מן השמים ואפיקורס רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר (שמות ט"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך
4. משנה ידים ג, ו
רבי יהודה אומר, שיר השירים, מטמא את הידיים; וקוהלת, מחלוקת. רבי יוסי אומר, קוהלת, אינה מטמא את הידיים; ושיר השירים, מחלוקת. רבי שמעון אומר, קוהלת--מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל. אמר רבי שמעון בן עזאי, מקובל אני מפי שבעים ושניים זקנים, ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקוהלת מטמאין את הידיים.
אמר רבי עקיבה, חס ושלום: לא נחלק אדם מישראל בשיר השירים שלא תטמא את הידיים, שאין העולם כולו כדאי ביום שניתנה בו שיר השירים לישראל--שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים; ואם נחלקו, לא נחלקו אלא על קוהלת. אמר רבי יוחנן בן ישוע בן חמיו של רבי עקיבה, כדברי בן עזאי, כן נחלקו וכן גמרו.
5. תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד ב
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו - מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה...
ואף ספר משלי בקשו לגנוז, שהיו דבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו - אמרי: ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא? הכא נמי ליעיינן.
6. תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב
מר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה, ודרשן.
7. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א
אמר רב יהודה אמר שמואל: אסתר אינה מטמאה את הידים. למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה? והאמר שמואל: אסתר ברוח הקודש נאמרה! - נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב. מיתיבי: רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים, ומחלוקת בשיר השירים. רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים, ומחלוקת בקהלת.
8. Kohelet Rabbah 12:12
Of anything beyond these [Heb mehemah],my child, beware. Of making many books
there is no end.
Those who bring more than twenty-four books into their house introduce confusion [Heb mehumah] into their house.
Baraita of Authorship
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב
ת"ר, סדרן של נביאים: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר.
מכדי הושע קדים, דכתיב: תחלת דבר ה' בהושע, וכי עם הושע דבר תחלה? והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים היו! וא"ר יוחנן: שהיה תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע וישעיה, עמוס ומיכה. וליקדמיה להושע ברישא! כיון דכתיב נבואתיה גבי חגי זכריה ומלאכי, וחגי זכריה ומלאכי סוף נביאים הוו, חשיב ליה בהדייהו. וליכתביה לחודיה וליקדמיה! איידי דזוטר מירכס.
מכדי ישעיה קדים מירמיה ויחזקאל, ליקדמיה לישעיה ברישא! כיון דמלכים סופיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא, ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא, וישעיה כוליה נחמתא, סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא.
סידרן של כתובים: רות וספר תהלים, ואיוב ומשלי, קהלת, שיר השירים וקינות, דניאל ומגילת אסתר, עזרא ודברי הימים.
ולמ"ד: איוב בימי משה היה, ליקדמיה לאיוב ברישא! אתחולי בפורענותא לא מתחלינן. רות נמי פורענות היא! פורענות דאית ליה אחרית; דאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות.
ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות; דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, (טו ע"א) ועל ידי שלשה בני קרח;
ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות;
חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת;
אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל ושנים עשר, דניאל ומגילת אסתר;
עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו.
מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקיה? נחמיה בן חכליה.
אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. תניא כמאן דאמר: שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתני': וימת שם משה עבד ה' - אפשר משה מת [חי] וכתב וימת שם משה? אלא, עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה; אמר לו ר"ש: אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב: לקוח את ספר התורה הזה! אלא, עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע, כמו שנאמר להלן: ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו. כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב: שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן? לימא, (ר"י היא) ודלא כר"ש! אפילו תימא ר"ש, הואיל ואשתנו אשתנו.
יהושע כתב ספרו. והכתיב: וימת יהושע בן נון עבד ה'! דאסקיה אלעזר. והכתיב: ואלעזר בן אהרן מת! דאסקיה פנחס.
שמואל כתב ספרו. והכתיב: ושמואל מת! דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא.
דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים. וליחשוב נמי איתן האזרחי! אמר רב: איתן האזרחי זה הוא אברהם, כתיב הכא: איתן האזרחי, וכתיב התם: מי העיר ממזרח צדק [וגו']. קא חשיב משה וקא חשיב הימן, והאמר רב: הימן זה משה, כתיב הכא: הימן, וכתיב התם: בכל ביתי נאמן הוא! תרי הימן הוו.
משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא, דא"ר לוי בר לחמא: איוב בימי משה היה, כתיב הכא: מי יתן אפוא ויכתבון מלי, וכתיב התם: ובמה יודע אפוא. ואימא: בימי יצחק, דכתיב: מי אפוא הוא הצד ציד! ואימא: בימי יעקב: דכתיב: אם כן אפוא זאת עשו! ואימא: בימי יוסף, דכתיב: איפה הם רועים! לא ס"ד, דכתיב: מי יתן בספר ויוחקו, ומשה הוא דאיקרי מחוקק, דכתיב: וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון. רבא אמר: איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא: איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתיב התם: היש בה עץ. מי דמי? הכא עוץ, התם עץ! הכי קאמר להו משה לישראל: ישנו לאותו אדם, ששנותיו ארוכות כעץ ומגין על דורו כעץ. יתיב ההוא מרבנן קמיה דר' שמואל בר נחמני, ויתיב וקאמר: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. א"ל, עליך אמר קרא: איש היה בארץ עוץ איוב שמו. אלא מעתה, ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו', מי הוה? אלא משל בעלמא, הכא נמי משל בעלמא. א"כ, שמו ושם עירו למה? רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: איוב מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה. מיתיבי: ימי שנותיו של איוב, משעה שנכנסו ישראל למצרים ועד שיצאו! (טו ע"ב) אימא: כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד [שעה] שיצאו. מיתיבי: שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם, ואלו הן: בלעם ואביו, ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי! (א"ל) וליטעמיך, אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה? והא כתי' ממשפחת רם! אלא אינבוי אינבי לאומות העולם, ה"נ איוב אינבוי אינבי [לאומות העולם]. אטו כולהו נביאי מי לא אינבוי לאומות העולם? התם עיקר נביאותייהו לישראל, הכא עיקר נביאותייהו לאומות העולם. מיתיבי: חסיד היה באומות העולם ואיוב שמו, ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו, הביא הקדוש ברוך הוא עליו יסורין התחיל מחרף ומגדף, כפל לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעוה"ז [כדי] לטרדו מן העולם הבא! תנאי היא; דתניא, רבי אלעזר אומר: איוב בימי שפוט השופטים היה, שנאמר: הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, איזה דור שכולו הבל? הוי אומר: זה דורו של שפוט השופטים. רבי יהושע בן קרחה אומר: איוב בימי אחשורוש היה, שנאמר: ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ, איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות? הוי אומר: זה דורו של אחשורוש. ואימא: בימי דוד, דכתיב: ויבקשו נערה יפה! התם בכל גבול ישראל, הכא בכל הארץ. רבי נתן אומר: איוב בימי מלכות שבא היה, שנאמר: ותפל שבא ותקחם. וחכ"א: איוב בימי כשדים היה, שנאמר: כשדים שמו שלשה ראשים. ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא, כתיב הכא: כדבר אחת הנבלות תדברי, וכתיב התם: כי נבלה עשה בישראל. וכולהו תנאי סבירא להו דאיוב מישראל הוה, לבר מיש אומרים, דאי ס"ד מאומות העולם הוה, בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עובדי כוכבים? והא אמר מר: בקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר: ונפלינו אני ועמך. א"ר יוחנן: דורו של איוב שטוף בזמה היה, שנאמר: הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, וכתיב: שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. אימא: בנבואה, דכתיב: חזון ישעיהו בן אמוץ! א"כ, למה זה הבל תהבלו למה לי? וא"ר יוחנן, מאי דכתיב: ויהי בימי שפוט השופטים? דור ששופט את שופטיו, אומר לו: טול קיסם מבין (עיניך) +מסורת הש"ס: [שיניך]+, אומר לו: טול קורה מבין עיניך; אמר לו: כספך היה לסיגים, אמר לו: סבאך מהול במים. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל האומר מלכת שבא אשה היתה - אינו אלא טועה, מאי מלכת שבא? מלכותא דשבא. ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' ויבא גם השטן בתוכם, ויאמר ה' אל השטן מאין תבא ויען השטן וגו' - אמר לפניו: רבש"ע, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם, שאמרת לו: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, [עד שקנה בד' מאות שקל כסף], לא הרהר אחר מדותיך. ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' - א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ובאיוב כתיב: איש תם וישר ירא אלהים [וסר מרע]. מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם - נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו. ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים, הלא אתה סכת בעדו ובעד ביתו וגו' - מאי מעשה ידיו ברכת? א"ר שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. מאי ומקנהו פרץ בארץ? א"ר יוסי בר חנינא: מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם - זאבים הורגים העזים, מקנהו של איוב - עזים הורגים את הזאבים. ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך, ויאמר ה' אל השטן הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך וגו', ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות וגו' - מאי הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם? א"ר יוחנן: מלמד, שהטעימו הקדוש ברוך הוא לאיוב
Our Rabbis taught: The order of the Prophets is, Joshua, Judges, Samuel, Kings, Jeremiah, Ezekiel, Isaiah, and the Twelve Minor Prophets. Let us examine this. Hosea came first, as it is written, God spake first to Hosea.11 But did God speak first to Hosea? Were there not many prophets between Moses and Hosea? R. Johanan, however, has explained that [what It means is that] he was the first of the four prophets who prophesied at that period,12 namely, Hosea, Isaiah, Amos and Micah. Should not then Hosea come first? — Since his prophecy is written along with13 those of Haggai, Zechariah and Malachi, and Haggai, Zechariah and Malachi came at the end of the prophets, he is reckoned with them. But why should he not be written separately and placed first? — Since his book is so small, it might be lost [if copied separately]. Let us see again. Isaiah was prior to Jeremiah and Ezekiel. Then why should not Isaiah be placed first? — Because the Book of Kings ends with a record of destruction and Jeremiah speaks throughout of destruction and Ezekiel commences with destruction and ends with consolation and Isaiah is full of consolation;14 therefore we put destruction next to destruction and consolation next to consolation. The order of the Hagiographa is Ruth, the Book of Psalms, Job, Prophets, Ecclesiastes, Song of Songs, Lamentations, Daniel and the Scroll of Esther, Ezra and Chronicles.15 Now on the view that Job lived in the days of Moses, should not the book of Job come first? — We do not begin with a record of suffering. But Ruth also is a record of suffering?16 — It is a suffering with a sequel [of happiness], as R. Johanan said: Why was her name called Ruth? — Because there issued from her David who replenished17 the Holy One, blessed be He, with hymns and praises. Who wrote the Scriptures? — Moses wrote his own book and the portion of Balaam18 and Job. Joshua wrote the book which bears his name and [the last] eight verses of the Pentateuch.19 Samuel wrote the book which bears his name and the Book of Judges and Ruth. David wrote the Book of Psalms, including in it the work of the elders, namely, Adam, Melchizedek, Abraham, Moses, Heman, Yeduthun, Asaph,
and the three sons of Korah.1 Jeremiah wrote the book which bears his name, the Book of Kings, and Lamentations. Hezekiah and his colleagues wrote (Mnemonic YMSHK)2 Isaiah,3 Proverbs,4 the Song of Songs and Ecclesiastes. The Men of the Great Assembly wrote (Mnemonic KNDG)5 Ezekiel,6 the Twelve Minor Prophets,7 Daniel and the Scroll of Esther. Ezra wrote the book that bears his name8 and the genealogies of the Book of Chronicles up to his own time. This confirms the opinion of Rab, since Rab Judah has said in the name of Rab: Ezra did not leave Babylon to go up to Eretz Yisrael until he had written his own genealogy. Who then finished it [the Book of Chronicles]? — Nehemiah the son of Hachaliah. The Master has said: Joshua wrote the book which bears his name and the last eight verses of the Pentateuch. This statement is in agreement with the authority who says that eight verses in the Torah were written by Joshua, as it has been taught: [It is written], So Moses the servant of the Lord died there.9 Now is it possible that Moses being dead could have written the words, ‘Moses died there’? The truth is, however, that up to this point Moses wrote, from this point Joshua wrote.